סורה Abasa — He frowned
סורה Abasa (He frowned) — 80/114 · 42 פסוקים. קראו והאזינו עם הטקסט הערבי ותרגום לעברית.
عَبَسَ وَتَوَلَّىٰٓ
קמט את מצחו והפנה את גבו
Ayah 1أَن جَآءَهُ ٱلۡأَعۡمَىٰ
כאשר בא לקראתו העיוור
Ayah 2وَمَا يُدۡرِيكَ لَعَلَّهُۥ يَزَّكَّىٰٓ
אבל, כיצד תוכל לדעת אם הוא בא להיטהר
Ayah 3أَوۡ يَذَّكَّرُ فَتَنفَعَهُ ٱلذِّكۡرَىٰٓ
או שמא יהרהר בהזהרה ויפיק תועלת ממנה
Ayah 4أَمَّا مَنِ ٱسۡتَغۡنَىٰ
אולם, אל זה שחושב את עצמו עשיר
Ayah 5فَأَنتَ لَهُۥ تَصَدَّىٰ
אליו אתה פונה בהתלהבות
Ayah 6وَمَا عَلَيۡكَ أَلَّا يَزَّكَّىٰ
אף שהאשמה היא לא עליך אם הוא לא ייטהר
Ayah 7وَأَمَّا مَن جَآءَكَ يَسۡعَىٰ
אך את זה אשר מגיע אליך בהתלהבות
Ayah 8وَهُوَ يَخۡشَىٰ
והוא חרד מאללה
Ayah 9فَأَنتَ عَنۡهُ تَلَهَّىٰ
אותו אתה מזניח
Ayah 10كَلَّآ إِنَّهَا تَذۡكِرَةࣱ
אכן! זה דברי תוכחה ואזהרה
Ayah 11فَمَن شَآءَ ذَكَرَهُۥ
ומי שרוצה, נאפשר לו לזכור
Ayah 12فِي صُحُفࣲ مُّكَرَّمَةࣲ
זה ירד על עמודים שטופי כבוד
Ayah 13مَّرۡفُوعَةࣲ مُّطَهَّرَةِۭ
(עמודים) נעלים ומטוהרים
Ayah 14بِأَيۡدِي سَفَرَةࣲ
(אשר טוהרו) בידי הסופרים החכמים (מלאכים)
Ayah 15كِرَامِۭ بَرَرَةࣲ
הנעלים והמטוהרים
Ayah 16قُتِلَ ٱلۡإِنسَٰنُ مَآ أَكۡفَرَهُۥ
אבוי לאדם! הוא כל כך כפוי טובה
Ayah 17مِنۡ أَيِّ شَيۡءٍ خَلَقَهُۥ
ממה אללה ברא אותו
Ayah 18مِن نُّطۡفَةٍ خَلَقَهُۥ فَقَدَّرَهُۥ
הוא ברא אותו מטיפה! הוא ברא ועיצב אותו
Ayah 19ثُمَّ ٱلسَّبِيلَ يَسَّرَهُۥ
ועושה עבורו את הדרך קלה מאוד
Ayah 20ثُمَّ أَمَاتَهُۥ فَأَقۡبَرَهُۥ
ואחר כך ממית אותו וגורם לו להיקבר
Ayah 21ثُمَّ إِذَا شَآءَ أَنشَرَهُۥ
וכאשר הוא ירצה, הוא יקים אותו לתחייה
Ayah 22كَلَّا لَمَّا يَقۡضِ مَآ أَمَرَهُۥ
אך האדם מסרב לעשות את המוטל עליו
Ayah 23فَلۡيَنظُرِ ٱلۡإِنسَٰنُ إِلَىٰ طَعَامِهِۦٓ
האדם צריך להתבונן באוכל שלו
Ayah 24أَنَّا صَبَبۡنَا ٱلۡمَآءَ صَبࣰّ ا
אנחנו גורמים לגשם לשטוף את האדמה
Ayah 25ثُمَّ شَقَقۡنَا ٱلۡأَرۡضَ شَقࣰّ ا
אחרי כן אנו מבקעים את האדמה
Ayah 26فَأَنۢبَتۡنَا فِيهَا حَبࣰّ ا
וגורמים לתבואה לצמוח מתוכה
Ayah 27وَعِنَبࣰ ا وَقَضۡبࣰ ا
ואת הענבים ואת הירקות
Ayah 28وَزَيۡتُونࣰ ا وَنَخۡلࣰ ا
ועצי זיתים ועצי דקל
Ayah 29وَحَدَآئِقَ غُلۡبࣰ ا
וגנים אשר בהם נובטת הצמחייה
Ayah 30وَفَٰكِهَةࣰ وَأَبࣰّ ا
ופירות ומדשאות
Ayah 31مَّتَٰعࣰ ا لَّكُمۡ وَلِأَنۡعَٰمِكُمۡ
אשר מספקים (מזון) לכם ולמרעכם
Ayah 32فَإِذَا جَآءَتِ ٱلصَّآخَّةُ
אך כאשר יושמע הקול מחריש האוזניים (קול השופר)
Ayah 33يَوۡمَ يَفِرُّ ٱلۡمَرۡءُ مِنۡ أَخِيهِ
ביום ההוא יברח האדם אפילו מאחיו
Ayah 34وَأُمِّهِۦ وَأَبِيهِ
ומאבא שלו ומאימא שלו
Ayah 35وَصَٰحِبَتِهِۦ وَبَنِيهِ
ומאשתו ומהבנים שלו
Ayah 36لِكُلِّ ٱمۡرِيࣲٕ مِّنۡهُمۡ يَوۡمَئِذࣲ شَأۡنࣱ يُغۡنِيهِ
ביום ההוא יהיה לכל אחד מספיק דאגות משל עצמו
Ayah 37وُجُوهࣱ يَوۡمَئِذࣲ مُّسۡفِرَةࣱ
ביום ההוא יהיו גם פנים קורנות
Ayah 38ضَاحِكَةࣱ مُّسۡتَبۡشِرَةࣱ
צוחקות וצוהלות
Ayah 39وَوُجُوهࣱ يَوۡمَئِذٍ عَلَيۡهَا غَبَرَةࣱ
אך גם פנים אשר יהיו מכוסות באבק
Ayah 40تَرۡهَقُهَا قَتَرَةٌ
ומוחשכות באפלה
Ayah 41أُوْلَٰٓئِكَ هُمُ ٱلۡكَفَرَةُ ٱلۡفَجَرَةُ
אלו יהיה אלה שכפרו באמת והתמידו בחטאים
Ayah 42